<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רל"ו</h1>
<h2>דף לא.</h2>
עמדתי על שאלתכם אשר שאלתם על היין של הנכרי שטהרו ישראל, ונתנו בבית שבחצר העכו"ם בעל היין בעצמו ושהעכ"ם דר באותה חצר ואין ישראל המטהר אותו דר שם, וביד הישראל הנזכר שני מפתחות שיש לאוצר היין, ושאלתם אם היין הזה מותר אם לאו. תושה איני מוצא ליין הזה שום היתר מכמה צדדין, האחד שכבר ראיתם שהסכמת הגאונים והרב ר' משה והרב ר' אברהם ז"ל שיינו של עכו"ם שטהרו ישראל ונתנו בחצר שהעכו"ם דר בו אין לו תקנה ואפילו בכמה מפתחות אלא כשישראל יושב ומשמר, ולזה דעתי נוטה גם כן. ועוד דאפילו יינו של ישראל הנתון בחצרו של עכו"ם אם אין ישראל דר בה צריך שני חותמות [ל"א ע"א], אלא שהקלו בו להיות מפתח אחד במקום חותם ולפיכך עשו מפתח וחותם כשתי חותמות, אבל שני מפתחות לאו כשני חותמות. וגם עמדתי על התקנה שתקנתם ושהסכמתם עליה, וראיתי שהוא תקנת ותיקין ובעלי נפש והסכמת גודרי פרצות בפני העבירה ועושין סייג [ו]ראוי לכם ולכיוצא בכם ותחזקנה ידיכם שחזקתם אותה בכח החרם והנדוי, ואני תמה מי ערב אל לבו לגשת לנגוע אליה, והלא אמרו חז"ל שכל שאדם אוסר על עצמו אפילו בדברים המותרין או אפילו נוהג בה איסור הרי הוא אסור עליו כשל תורה ואם נשאל אין מתירין לו, וכדגרסינן [ירושלמי פסחים פ"ד ה"א] דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור נשאל אין מתירין להן, ושמנו של גיד הנשה שהוא אסור לכל ישראל כגיד הנשה עצמו לא אסרה אותו התורה ולא אפילו חכמי ישראל, אלא שנהגו בו איסור ישראל עצמם ונקראו על שם [כך] קדושים וכדגרסינן [חולין צ"א ע"א] שמנו של גיד הנשה ישראל קדושים נהגו בו איסור. ואפילו במה שהנשים מחמירות על עצמן לא פרץ אחד מישראל גדר שגדרו ונהגו בו כשל תורה, וכדגרסינן [נדה ס"ו ע"א] בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים. וכל מי שנוהג איסור בדבר המותר לגדר אפשר שהוא חמור מן הנדר והשבועה, שהנדרים והשבועות נשאלין עליהם ומתירין להם, ואלו מי שנוהג איסור בדברים המותרין כדי לעשות לו גדר בפני האיסור קבלו על עצמן כאיסורין שאסרתן התורה שאין לו היתר לעולם, לפיכך אמרו דברים המותרין ואחרים נהגו בהם אסור נשאל אין מתירין לו. וכל שכן אתם שאסרתם על עצמכם כדי לעשות סייג לפרישות וקבלתם באלה ובשבועה וכל הנוגע בה כנוגע בבבת עינו, הא-להים יצילכם ויצילנו מן המכשולות ויתדות הדרכים האלו.
<h2>דף סא:</h2>
עמדתי על שאלתכם אשר שאלתם על היין של הנכרי שטהרו ישראל, ונתנו בבית שבחצר העכו"ם בעל היין בעצמו ושהעכ"ם דר באותה חצר ואין ישראל המטהר אותו דר שם, וביד הישראל הנזכר שני מפתחות שיש לאוצר היין, ושאלתם אם היין הזה מותר אם לאו. תשובה איני מוצא ליין הזה שום היתר מכמה צדדין, האחד שכבר ראיתם שהסכמת הגאונים והרב ר' משה והרב ר' אברהם ז"ל שיינו של עכו"ם שטהרו ישראל ונתנו בחצר שהעכו"ם דר בו אין לו תקנה ואפילו בכמה מפתחות אלא כשישראל יושב ומשמר, ולזה דעתי נוטה גם כן. ועוד דאפילו יינו של ישראל הנתון בחצרו של עכו"ם אם אין ישראל דר בה צריך שני חותמות [ל"א ע"א], אלא שהקלו בו להיות מפתח אחד במקום חותם ולפיכך עשו מפתח וחותם כשתי חותמות, אבל שני מפתחות לאו כשני חותמות. וגם עמדתי על התקנה שתקנתם ושהסכמתם עליה, וראיתי שהוא תקנת ותיקין ובעלי נפש והסכמת גודרי פרצות בפני העבירה ועושין סייג [ו]ראוי לכם ולכיוצא בכם ותחזקנה ידיכם שחזקתם אותה בכח החרם והנדוי, ואני תמה מי ערב אל לבו לגשת לנגוע אליה, והלא אמרו חז"ל שכל שאדם אוסר על עצמו אפילו בדברים המותרין או אפילו נוהג בה איסור הרי הוא אסור עליו כשל תורה ואם נשאל אין מתירין לו, וכדגרסינן [ירושלמי פסחים פ"ד ה"א] דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור נשאל אין מתירין להן, ושמנו של גיד הנשה שהוא אסור לכל ישראל כגיד הנשה עצמו לא אסרה אותו התורה ולא אפילו חכמי ישראל, אלא שנהגו בו איסור ישראל עצמם ונקראו על שם [כך] קדושים וכדגרסינן [חולין צ"א ע"א] שמנו של גיד הנשה ישראל קדושים נהגו בו איסור. ואפילו במה שהנשים מחמירות על עצמן לא פרץ אחד מישראל גדר שגדרו ונהגו בו כשל תורה, וכדגרסינן [נדה ס"ו ע"א] בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים. וכל מי שנוהג איסור בדבר המותר לגדר אפשר שהוא חמור מן הנדר והשבועה, שהנדרים והשבועות נשאלין עליהם ומתירין להם, ואלו מי שנוהג איסור בדברים המותרין כדי לעשות לו גדר בפני האיסור קבלו על עצמן כאיסורין שאסרתן התורה שאין לו היתר לעולם, לפיכך אמרו דברים המותרין ואחרים נהגו בהם אסור נשאל אין מתירין לו. וכל שכן אתם שאסרתם על עצמכם כדי לעשות סייג לפרישות וקבלתם באלה ובשבועה וכל הנוגע בה כנוגע בבבת עינו, הא-להים יצילכם ויצילנו מן המכשולות ויתדות הדרכים האלו.
